אורי לוי - אימון אישי

 
 






 
 


מכתבים נוספים

אימון אישי
ריקות

דרך חיים
יועצים 
שחור או לבן?



אימון אישי

אז מהו בכלל אימון אישי? אימון אישי הינו כלי להתפתחות אישית. מפגש בין מאמן למתאמן (גם מתרגל) שמטרתו התפתחותו האישית (ובאימון עסקי – המקצועית) של המתאמן. שלושה  אלמנטים נחוצים להצלחת תהליך אימון: 1. מוטיבציה מצד המתאמן 2. מקצועיות מצד המאמן (ושיטת אימון טובה) 3. כימיה בין השניים.
 
מתי כדאי לעבור תהליך אימון? הרבה אנשים מגיעים לאימון כשהם חווים קושי מסויים בחייהם או מתלבטים לגבי הדרך בה הם הולכים. אך האמת היא שהזמן האידיאלי לעבור סוג כזה של התפתחות אישית הוא דווקא 'כשהכל בסדר' - אז ניתן לפתח תכונות רדומות אצל האדם, להכין אותו להתמודדות עם מצבים 'קשים' ואף למנוע מהם להתרחש. כמובן שגם בשלהי הקטסטרופה... מאמן עדיין יכול לתת תמיכה טובה למתאמן ולהביא אותו לבחור את דרכי ההתנהגות המתאימות ביותר לסיטואציה בה הוא נמצא.
 
מה בפועל קורה באימון? על ידי ארגז כלים מגוון, הקשבה עמוקה ושאלות נוקבות, המאמן מביא את המתאמן להסתכל פנימה ולמצוא בתוכו את הדרך הנכונה ביותר עבורו להמשך המסע בחייו. במילים יותר פשוטות, מדובר בשאיפה להנאה, סיפוק והצלחה בתחומי קריירה, כסף, זוגיות, משפחה, מערכות יחסים, פנאי, בריאות ועוד.
 
אנשים מכל המינים, הגילאים והמקצועות (כשמדובר באימון עסקי) עוברים תהליכי אימון. תמיד נחמד לראות אדם שמעולם לא עבר תהליך דומה ובכל זאת מחליט להגיע, לנסות ולהיחשף לדבר חדש. עם זאת, רבים אחרים מזלזלים באימון, כשלעיתים האגו משחק תפקיד משמעותי בעניין: "אימון אישי זה רק לאנשים חלשים", "אני לא צריך אף אחד שיטפל בי", "אני תמיד יודע מה לעשות ולא צריך עזרה מאף אחד..."  וכו'.
הרי אין שום טעם וזה לא נכון יהיה להגיד להם שהם טועים. כל אחד והדרך שלו בחיים והרבה אנשים הצליחו גם ללא שום הליך טיפולי או אימוני.
 
בנוסף, אם אתם כן בעד התפתחות אך מעדיפים לעשות זאת לבד - יש דרכים נהדרות לעשות זאת ולשם כך כדאי לזכור מספר מקורות בסיסיים:
אינטרנט – ברחבי הרשת מצויות הרצאות רבות של גדולי המורים בעולם.
ספרים – אסכם במשפט שאהבתי - "אלו אינם ספרים, גושי נייר חסרי חיים, אלא מוחות חיים על מדפים".
כתיבה מונחית – התבוננות אישית והתמודדות (בכתיבה) עם שאלות גדולות (בד"כ מונחה ע"י ספר/חוברת עבודה, מאמן, אימון אינטרנטי).
קורסים והרצאות – מי שכן רוצה לשמוע ולראות פנים מול פנים אך לא מעוניין באימון אישי יכול למצוא הרצאות חד פעמיות או קורסים קצרים בכל נושאי ההתפתחות האישית. אשמח להמליץ למעוניינים.
 
אז לא חייבים להתאמן, רק מי שרוצה. אם מרגישים שאפשר לחיות חיים טובים יותר, אז כן כדאי לעשות משהו לשם כך. מעבר לדרכים שציינתי כאן, יש הרבה אפשרויות נוספות שמתאימות לסוגים שונים של אנשים. חשוב שתמצאו מה נכון עבורכם.
 
אני מצידי, כמו במרבית המכתבים הקודמים, אשתדל להמשיך לתת לכם כלים, שאלות ונקודות מבט שונות (להתבוננות אישית) - זאת כדי לעורר מחשבה ולהניע אתכם לפעולות יעילות ואפקטיביות שבסופו של דבר (אני מקווה) יובילו לשיפור איכות חייכם.

חזור למעלה


ריקות

מתי אדם נחשב שמן? כשהוא שוקל 90 ק"ג או 100 ק"ג?
האם זה בסדר שיהיה לי קצת כסף בחיים, או שצריך הרבה? ומה זה קצת ומה זה הרבה?
האם עבודה משרדית זה טוב או לא?
 
לא פשוט להסביר מושג כמו ריקות בכמה שורות אבל שווה לנסות (:
בואו נלך על זה...
 
חינכו אותנו להבדיל בין טוב ורע ובדרך כלל יש לנו דעות מוצקות על כל דבר, אך האמת היא שאין טוב ורע  - יש את מה שיש. אין דעה אחת ויחידה על מה נכון ומה לא נכון בחיים והכל הוא רק עניין של פרשנות אישית.
 
בחורה יפה נחשבת פיתוי עבור גבר, מתחרה עבור בחורה אחרת וטרף עבור נמר. אז מי היא באמת? הכל עניין של פרשנות. רוב הזמן אנחנו לא ריקים - אנחנו קובעים מה בסדר ומה לא בסדר, מה נכון ומה לא נכון, מה טוב ומה רע. ואם משהו לא קורה כמו שאנחנו רוצים שיקרה אנחנו מתאכזבים, כועסים וסובלים.
 
ריקות זה להסתכל על העולם כמו שהוא, ללא פרשנות וללא דעה אישית. לראות את האמת. להסתכל על העובדות בלבד.
 
לדוגמא: אם מישהו צועק עלי אני יכול לתת לזה פרשנות - הוא חושב שאני עשיתי משהו לא בסדר?? אני צריך להגן על הדעה שלי ולהחזיר לו!! מי הוא חושב שהוא?! וכו'.
לעומת זאת, אם אסתכל רק על העובדות ואהיה ריק, זה מה שאראה - מישהו פותח את הפה ומוציא ממנו קולות בעוצמה (חזקה יחסית) לכיוון שלי. הוא גם מאדים קצת ובצד הימני של הגרון שלו יש וריד שמתחיל להתנפח... רק לפני רגע הוא היה בשקט ולפתע הוא 'נדלק', כמו הר געש שהתפרץ - קצת מפחיד למען האמת... אולי להציע לו לשתות משהו? זה לא נראה בריא לגרון מה שקורה שם לוריד הזה...
וזה להסתכל על העובדות בלבד! זאת ריקות.
אז איך בכל זאת נגיב אם נהיה ריקים? אולי נתחיל בלא ללבות את האש... אנחנו רואים את הדברים בצורה אחרת ואין שום בעיה עם זה. אפשר גם להרגיע את הצד השני, אולי להפחית קצת במילים, להגיד 'אני מבין אותך' ולראות אם ניתן לחזור לתקשורת רגועה, בונה ונוחה יותר.
 
אין בסדר או לא בסדר – זה עניין של פרשנות. אין טוב ורע - יש מה שיש. השאלה היא, האם כיף, נעים  וטוב לכם עם מה שיש, או שאתם רוצים לשנות משהו.
המילה 'שמן' היא רק פרשנות. לעומת זאת העובדות הן שבשלב מסוים בטן מלאה מדי, לא בריאה ולא נוחה לגוף, מפני ששכבת השומן לוחצת על כלי הדם והאיברים הפנימיים ומפריעה לתפקודם. אפשר להישאר כך ואולי בהמשך קצת לסבול מזה ואפשר לתקן זאת.
כסף הוא אמצעי שבעזרתו ניתן להשיג ולהנות מהרבה דברים, וזה בסדר אם יש לך הרבה ממנו או קצת. אין חוקים - לאחר שלב ההישרדות הבסיסית כסף אינו תנאי הכרחי לאושר...
ומה זה קצת כסף או הרבה כסף? בואו נשאל זאת שני אנשים - קבצן הודי ושחקן הוליוודי - מתשובותיהם ניווכח 'שקצת' 'והרבה' הם (תמיד) פרשנות של המתבונן.
והאם עבודה משרדית זה טוב? כבר הבנתם, אין טוב ורע. זאת גם שאלה כללית מדי. אם העבודה המשרדית שלכם עושה לכם כיף, מאתגרת ומספקת אותכם, לכו על זה! ואם היא משעממת, מרדימה, ומדכאת, אז בשלב זה, בשביל הנפש שלכם היא לא מועילה ואולי כדאי לחשוב על עבודה אחרת.
 
ללא דעות, ללא ביקורת, ללא שיפוטיות. לראות את הדברים כמו שהם. להנות ממה שיש ולשנות (אם אפשר) את מה שפחות אוהבים. "הכל בסדר בעולם כמו שהוא" כך יגיד לנו הטבע. לטבע אין תלונות. בריאה והריסה הם חלק ממהותו.
 
זן מאסטר ניסים אמון אוהב להתייחס לנושא בצורה הבאה - אם לא קר או חם לכם מדי, אם אתם לא רעבים או צמאים מדי, אם אתם לא חייבים ללכת לשירותים ואם לא כואב לכם הגוף יותר מדי, אז הכל בסדר.
 
אני רואה מעלי שמיים כחולים בהירים מקושטים בעננים לבנים. בין העצים הירוקים, המתנשאים לעברם, מרחפת ציפור לבנת כנף.
 
זה טוב? זה יפה? זה צריך להיות כך?
לא יודע, זה מה שזה.
וכרגע נעים לי.

חזור למעלה

 

דרך חיים

יש בינינו אנשים שהפסקות המחשבה/ההתבוננות שלהם הן מעטות ויש אחרים שחיים את דרך ההתבוננות. אם תשאלו מתרגלי יוגה וותיקים איך משפיע עליהם תרגול היוגה הם יגידו שזה לא רק התרגול עצמו, יוגה היא דרך חיים. ומכאן המילה יוגיסט. היוגיסטים לא רק מבצעים את התנוחות/האסנות על המזרן בשעת התרגול אלא בונים אורח חיים שלם התואם את העקרונות המנחים של היוגה. נשימה נכונה, איטית ועמוקה, תזונה התואמת את צרכי הגוף, שינה בכמות אותו דורש הגוף ותשומת לב ליתר דרישות וצרכיי הגוף והנפש.

כך גם בדרך האימון. מטרת האימון היא התפתחות אישית. יהיה הבדל ניכר בין אלה שמקדישים להתפתחות האישית שעה בשבוע ובין אלה שדרך חייהם היא התפתחות אישית. אנו מדברים על התפתחות החשיבה, מודעות, הסתכלות על האופן בו אנו חיים את חיינו ביום יום, ופיתוח יכולות בתוכנו.
פגישות עם מאמן/מטפל הן דרך אחת להתפתחות, דרך מצויינת ויעילה ביותר, אבל חבל לשכוח את יתר הדרכים הפשוטות שנגישות לכולנו בכל שעות היום.
 
אציין מספר אופציות ושיטות בהן ניתן לנקוט על מנת לתרום להתפתחות האישית:
 
1. כתיבת יומן על בסיס יומי. כתיבה על כל מה שמתחשק, כל מה שעולה.
2. כתיבה ממוקדת. סיכום אירועי היום - איך הייתי, מי הייתי, מה קרה לי ואיך הגבתי. וסיום בברכת תודה כמובן (:
3. כתיבה ממוקדת. הכנה ליום המחרת - מה הן מטרותי מהיום הבא? מי ארצה להיות/ איך ארצה להתנהג?
4. כתיבה ממוקדת. התמקדות בבעיה/קבלת החלטה ספציפית. ניהול דיאלוג עם הדף והעט. הראש שואל והיד רושמת.
5. קריאה על בסיס יומי בזמן מוגדר. קריאת ספרים בנושאי התפתחות אישית. 10 דקות כל בוקר, שעה בכל ערב או כל שילוב נוח אחר.
6. מדיטציה יומית. ישיבה שקטה בכל תחילת (אמצע/סוף) יום עם עצמכם בלבד. החל מ 5 דקות והלאה.
7. למידה. לקחת קורסים, לשמוע הרצאות של מורים באינטרנט, לטייל במקומות שאתם לא מכירים וכל דרך אחרת שמטרתה הרחבת האופקים ולמידת דברים חדשים.
 
אז מי מכם שרוצה להשקיע עדיף כמובן לעשות שילוב של כמה דברים ולסדר לעצמו מספר זמני התבוננות לפי מה שנוח לו.
ולמי שעצירות אלה במהלך היום יום נראות כמו משימה קשה, מותר להתפנק - תנו לעצמכם פרס טעים לאחר הישיבה (עדיף לא סיגריה...), שתו קפה תוך כדי הקריאה, רדו לחצר/גינה או סתם לספסל ברחוב וכתבו שם תוך התבוננות על ההולכים והשבים. עשו מה שאתם רוצים אך היו בדרך של התפתחות.
 
ועוד דבר אחד: לגבי 'אין לי זמן' - יש זמן! ואם אין, אז מפנים.
כל נהג יודע שגם אם אין זמן חייבים לעצור לתדלק. מצאו זמן!

חזור למעלה
 

יועצים

אני רוצה הפעם לשים דגש על כלי פשוט להשגת ידע. לפני זה רק אצא מנקודת הנחה, שישנה הסכמה כללית לגבי חשיבות הידע וסביב המשפט 'ידע זה כוח'.

ברצוני להסב את תשומת לבכם למקור ידע בלתי נלאה שנמצא סביבנו כל הזמן – וזהו קהל המבוגרים שבינינו.
זה נכון שכל דור מביא איתו חשיבה שונה ולעיתים אף חשיבה פורצת גבולות. זה נכון שלעיתים הדור הוותיק 'שומר' על דעותיו ולא מוכן לשמוע על רעיונות חדשים או אורחות חיים חדשים. עדיין ולמרות שאני בעד חשיבה יצירתית ולא בעד ללכת 'עיוורים' מבלי לחשוב, כדאי לזכור שבסופו של דבר ברוב תחומי החיים אנו הולכים בשבילים זהים לאלה שהלכו בהם מכרינו המבוגרים (תחומי חיים הכוונה- זוגיות, משפחה, קריירה, כסף, פנאי, בריאות- שמירה וטיפוח הגוף ועוד). כדאי לזכור שבין אם הם נפלו, טעו, התבלבלו, או הצליחו, השיגו ושמחו - יש להם מכרה זהב של 'טיפים' עבורנו, בהם נוכל להשתמש ולחסוך מאיתנו את אותן 'הטעויות' שהם ביצעו.
אדם מבוגר המסתכל על חיינו (וגדול מאיתנו ב20-50 שנה...) רואה אותם מזווית ראיה אחרת. אם נוכל גם אנחנו, יחד איתו, להסתכל על עצמנו ועל הדרך בה אנו הולכים מנקודת מבט 'גבוהה' זו, נוכל ללמוד הרבה, לעצב את השקפות עולמנו ולהגיע לתובנות חדשות שישפיעו על צעדינו הבאים.

אני חוזר ומדגיש: לא לקבל ישר, אלא להקשיב ולחשוב. לראות אותם כיועצים.
לתת להם לדבר, לדובב אותם, לשמוע סיפורים. לשאול כיצד הם התמודדו, מה הם עברו, מה עזר להם ומה דחף אותם. לשאול במה הם האמינו ומה נתן להם כוח להמשיך. לקחת מכל אחד מהם 'טיפ' לחיים טובים, או לחילופין 'טיפ' שמתייחס למה לא לעשות...

ולא מדובר רק על ההורים או הסבים והסבתות, אלא על כל אדם עם נסיון חיים שאנו מוצאים עצמנו מולו ורואים שניתן להגיע איתו לשיחה מעניינת על החיים. ואגב, דווקא השיחות המזדמנות האלה יעשו את האפקט הגדול ביותר...
 
אז בואו נעשה ניסיון קטן ונראה מה נוכל ללמוד מהקטע הבא. זהו קטע מעורר השראה שנכתב על ידי אדם שעבר הרבה בחייו, זמן קצר לפני מותו.
שם הקטע: 'רגעים' - נאום יום הולדתו ה- 85 של הסופר והמשורר הארגנטינאי חורחה לואיס בורחס.


לו היה ניתן לי לחיות את חיי מחדש; הייתי משתדל לעשות יותר טעויות, לא הייתי משתדל להיות  כל-כך מושלם.

הייתי מרפה  מעצמי קצת, הייתי יותר תמים, הייתי לוקח פחות דברים ברצינות, והייתי פחות סטרילי.

לו יכולתי לחיות מחדש, הייתי נועז יותר, נוסע יותר, מטייל הרבה, מטפס על הרים.

הייתי שוחה בנחלים, ומתבונן ביותר שקיעות.

הייתי הולך - ומבקר במקומות שמעולם לא הייתי בהם.

הייתי אוכל יותר שוקולד לבן ופחות סלטים, הייתי מתרגש רק מהבעיות האמיתיות ולא מהמדומות.

אני הייתי אחד כזה שחי בצורה שקולה ומסודרת בכל רגע בחיי. ברור שהיו לי  רגעי אושר.

אך אילו יכולתי לחזור לאחור, הייתי משתדל לחיות רק רגעים טובים ומאושרים.

לידיעתכם, החיים הם רק רגעים. אל תפסידו את העכשיו.

אני הייתי אחד כזה שהולך לכל מקום עם מד-חום, בקבוק מים חמים, מטריה ומצנח.

לו הייתי חי שוב, הייתי  נוסע עם פחות ציוד ויותר קלות-דעת.

לו הייתי מתחיל שוב, הייתי הולך יחף מתחילת האביב עד סוף הסתיו.

הייתי מסתובב בסחרחורות, מתנדנד בנדנדות, צופה ביותר זריחות, משחק עם יותר ילדים...

כי אם לא ידעתם, החיים הם רק רגעים...

 

נראה לי ששווה להקשיב לו...
(:

חזור למעלה



שחור או לבן?

לפעמים אנחנו שומעים משפטים או הצעות מעין אלה:

"אני מכיר מטפל סיני שיכול לעזור לך"
"אם תשב כל יום בשקט ותלמד לעשות מדיטציה הרבה שקט יכנס לחייך" 
"יש באתר הזה סדרה של עצות להתגברות על מתחים ודאגות"
"כדאי לך לקרוא את הספרים של ביירון קייטי"
 
עודף המידע ומגוון האפשרויות מביא אותנו לתייג דברים במהרה ולקטלג אותם בתבניות מוכרות. בעידן המהיר בו אנו חיים, קשה לנו בדרך כלל להתפנות כדי להבין נושאים חדשים וקל לנו הרבה יותר לקטלג אותם לפי מה שאנו כבר יודעים:
"מטפל סיני ומדיטציה קשורים לתחום הרוחני – זה שטויות ואני לא מאמין בזה"
"יש מלא אתרי אינטרנט כאלה, הכל אותו דבר"
"ביירון קייטי זאת בטח עוד שרלטנית שעושה כסף מהספרים הלא מועילים שלה..."
 
האם אנחנו באמת כבר יודעים הכל? האם זה טוב שאנחנו מחליטים מהר אם זה 'חומרי' או 'רוחני'? אם זה טוב או רע? אם זה שחור או לבן?
האם כל הדברים הם 'או או'? כלומר או 'חומרי' או 'רוחני', או שחור או לבן? ואולי רוב הדברים הם בכלל שילוב של השניים...?
אין לנו תמיד זמן/סבלנות 'לא להבין' או לשהות עם 'הלא יודע' - לכן לעיתים אנחנו מתייגים נושאים ואנשים מהר ומפספסים את האמת. אנו לא רואים את האדם שמולנו כמו שהוא באמת ולא מבינים שהדברים הם לא שחור או לבן אלא באמצע - אפור. הוא גם רוחני וגם חומרי. גם חכם וגם עושה שטויות. גם צוחק וגם עצוב. גם משעמם - ולפעמים גם מעניין.
כשמוצג בפנינו נושא מסוים אנחנו מעדיפים להבין אותו בצורה כזאת שכל מילה נוספת רק תחזק את האמונה הקודמת שלנו בדבר. זאת לעומת מצב שבו האמונה שלנו אינה תואמת עם המילים שנאמרות ואז נוצר אצלנו בלבול. במקרה כזה, לרוב אנו מתנגדים בהחלטיות, או לחילופין יוצאים מהחדר, זורקים את הספר או העיתון, מחליפים ערוץ, חושבים 'איזה אידיוט הוא' ומחליפים נושא.
 
גם את עצמנו אנחנו מכניסים לתבניות:
"ספורט זה לא אני!" במקום: "זה נכון שאף פעם לא אהבתי לעשות ספורט, אבל זה לא הופך אותי לאנטי ספורט. אולי פשוט לא נמשכתי לפעילויות שעשיתי עד עכשיו, אבל אולי אנסה ללכת בים? נראה... יכול להיות שאת זה דווקא אוהב!"
או - "אני ריאלי ולא הומני!" במקום: "זה נכון שאני תותח במתמטיקה וריאלי מאוד, אבל זה לא הופך אותי ללא הומני בעליל. אולי בתחום ההומני אני לא מצטיין כמו בתחום הריאלי אך יכול להיות שבכל זאת יש בי מן ההומניות ועדיין לא הבאתי זאת לידי ביטוי."
 
כשהייתי קטן חשבתי שרוחניות זה לעשות מדיטציה ולעופף... בשלב מסוים כשהתבגרתי הייתי מוכן להקשיב מחדש, להתעניין וללמוד כלים שבעבר קראתי להם 'רוחניים'. כיום אני רואה איך כלים אלה משתלבים יפה עם עולם החומר, העסקים והעשייה ומביאים שקט נפשי, כוח פנימי וכן ריכוז ודיוק לזמן העבודה. איזה כיף שהייתי מוכן להקשיב שוב ולנסות... (:
 
אנחנו עלולים להפסיד הזדמנויות חדשות. אנחנו סוגרים את עינינו בפני חלק מהמציאות, רוצים להישאר רק עם מה שאנו כבר מכירים ולהמשיך הלאה.
הבלבול מפחיד אותנו - אבל כשיש בלבול, רצוי בסך הכל לשבת בשקט, להתבונן ולחקור עוד קצת – אולי בכל זאת אני מבין בנושא הזה... אולי בכל זאת יש לי את היכולות האלה...
או - מי זה באמת האדם הזה? האם כתיבה באמת יכולה לעזור לי? אולי משהו מהדברים האלה אכן יכול להביא לי עוד שקט נפשי לחיים?
זמן הוא משאב יקר אבל כדאי שנהיה נדיבים בו לעצמנו ונחכה עוד רגע לפני שאנו מסיקים מסקנות לגבינו ולגבי אחרים - אחרת בהרבה מקרים נמצא את עצמנו נלחמים כל העת על אמונתנו ודעותינו הקשוחות, שבסופו של דבר רק יגבילו אותנו מלהעשיר את חיינו באפשרויות נוספות.
 
אז האם אתם מוכנים לתת צ'אנס ולקרוא את הספר הזה שלדעת רבים יכול לעזור לכם? (ולא להגיד 'ספרים זה לא אני...').
האם אתם כן מוכנים להשהות את רגע הקיטלוג של הדברים שאני אומר ולשמוע אותם ללא שיפוט מהיר?
בואו לא נמהר להשתמש בתבניות המוכרות. לא חייבים לקטלג כל דבר וכל אדם. לא חייבים לשים את עצמנו בתבניות, מותר לנו להיות 'גם וגם'. מותר לנו להיות הכל.
למדו לשהות עם הבלבול וחבקו אותו. בשהייה זו ניתן לראות דברים חדשים שעוד לא הכרתם. ניתן לראות את האמת.


חזור למעלה

 
 
 
לייבסיטי - בניית אתרים