סטרפטוקוקוס

כשהגוף חולה המשחק משתנה.
אין כוח לעבוד, אין כוח לחשוב ואין כוח לכתוב...
הגוף מבקש מנוחה. מנוחת הלוחם. אחרי ימים ארוכים של עשייה, התרוצצות ופעולות אוטומטיות הוא, לפעמים, נשבר ומבקש הפסקה.
 
חיידק מעצבן התיישב לי בגרון והכריז מלחמה. ומה אני צריך לעשות? לפנות זמן ולתת לגוף להשיב לו בגבורה. לגוף יכולות ריפוי מצויינות, עלינו רק לתת לו זמן ומקום לרפואה.
במילים אחרות לתת לו לנוח! לשכב, לא לזוז הרבה ולא לעשות יותר מדי.
לשים את הראש על הכרית, להגיד תודה שזה רק חיידק קטן עם שם ארוך ולתת לגוף להילחם בו ולהביס אותו (קצת אנטיביוטיקה גם תעזור..).
 
הבעיה היא שאנחנו לא תמיד מקשיבים לגוף וזה יכול להיות מזיק במצבים כאלה. יש לנו את הראש המתיש והתחמן שתמיד ימצא סיבה 'למה לא לנוח'...
"יאללה תקום יא עצלן!" הוא אומר "תעשה משהו!" הוא מצווה.
הראש שלנו למד מהחברה בה הוא חי, שכל הזמן צריך לעשות. שכל הזמן צריך לעבוד.
זמן שווה כסף, החיים הם לא פיקניק, ננוח בקבר... עם כל הדעות הללו הראש שלנו מציק לנו כל הזמן,וחיים תוך מנוחה הם הדבר האחרון שהוא מציע.
 
אך תמיד, ובוודאי כשאנו חולים, עלינו להקשיב קודם כל לגוף ולשאול אותו מה הוא רוצה.
ממש כך:
"גוף יקר שלי, אני רואה שאתה קצת לא מרגיש טוב. מה יהיה הכי טוב בשבילך עכשיו?"
"איזה אוכל, אם בכלל, אתה רוצה לאכול?"
"מתי אתה רוצה ללכת לישון?"
"והאם אתה סומך על הדעה של הרופא, או שנלך לרופא אחר?"
 
והכל כמובן בעדינות, באהבה ובחמלה עם הגוף היקר והרגיש שלנו.
הגוף יודע מה טוב לו.
נא לא לתת לראש לקחת פיקוד! הוא לעיתים סתם מפקד אטום...
נא לשים אותו בצד ולהרגיע אותו.
 
ועוד דבר:
להקשיב טוב טוב לגוף - מה הוא אומר?
הוא לא סתם חלה - המחלה מרמזת משהו.
(לזכור שגוף ונפש הם אחד).
למה מערכת החיסון נחלשה? 
מה קרה לנו?
למה הגוף חלה?
 
ועכשיו הזמן שלי לשבת בשקט ולברר את התשובה...