עם השחרור מהשירות הצבאי, אני טס להונג קונג ומשם עולה על אוניית מסע של חברת צים, העושה את דרכה חזרה לישראל. מטרת ההפלגה - טעינה ופריקה של מכולות בעשר ערי נמל (מהמזרח, דרך יבשת אמריקה, תעלת פנמה, הים התיכון ועד חיפה בסיום). התפקיד שלי - רב סטלן! נח על הסיפון, מסתכל על הנוף ומודד מרחקים להנאתי. ואיזה נופים...!

 

לאונייה היה לוח זמנים צפוף מאוד: מועדי הגעה לכל מדינה, משך פריקת הסחורות (שזה הזמן שלי לטייל בעיר...) ושעת העזיבה ליעד הבא. ואני, כמו טירון, האמנתי שזה באמת מה שהולך לקרות... בפועל, אף פעם לא הגענו ליעד בזמן שנקבע מראש, מפאת האיחורים החליטו לדלג על העגינה ביפן (שבה הכי רציתי לבקר!!) ותוך כדי המסע לוח הזמנים השתנה והתעצב בכל יום מחדש.

 

נראה הזוי כשמדובר על חברת ענק כמו צים, אבל היה עוד גורם אחד במסע, שלקח לי זמן להבין את גודלו וחשיבותו - איתני הטבע. סערות, סופות וערפל כבד לאורך חציית האוקיינוסים הגדולים ואנחנו משנים את הנתיב, מצפינים ומדרימים בהתאם, עולים ויורדים בקווי הרוחב (או בהסבר פשוט - בורחים) כדי לתפוס מחסה וכדי להתאים את עצמינו לתנאי מזג האויר. מטחי גשם, ברד וגלים בגובה 10 מטר מצליפים באוניה ומרימים אותה בקלות בלתי נסבלת - ולנו אין ברירה, גם אוניית ענק באורך 230 מטר צריכה להקשיב לכוחות הטבע ולזרום לפיהם.

מועדי ההגעה משתנים, אורך השהייה בנמלים מתקצר (וכך זמני הטיול שלי בערים!!), מבטלים מדינה ומוסיפים אחת אחרת ואני לא מבין: איך חברה עם לוח זמנים צפוף והתחייבויות ללקוחות בכל העולם יכולה להרשות לעצמה כל כך הרבה שינויים וסטיות מהמסלול המתוכנן? ויותר מזה (וקצת אינטרסנטי...), איזה מין טיול זה???

 

אבל זה, כמובן, הטיול האמיתי! במסע האמיתי שום דבר אינו בטוח. במסע האמיתי אנחנו הקפטנים של הספינות שלנו ואנו אכן מנסים להפליג בדרך היפה בה אנו בוחרים - אולם לעיתים אנו פוגשים מציאות אחרת, לעיתים כוחות הטבע מתערבים. אנו נתקלים בהפתעות בדרך וחייבים לשנות את הנתיב בהתאם.

המועדים משתנים, התוכניות משתנות ואנחנו על ההגה, קצת מתוסכלים... לעיתים אנו רואים כיצד השינויים הם לטובה, או שקיבלנו הזדמנויות חדשות, אולם לעיתים אנו מרגישים שכל מה שבנינו וכל מה ששאפנו אליו יורד לטמיון. לא נגיע לשם. שינוי בתוכנית.

 

בבודהיזם מדגישים את המילה האחזות כמקור לסבל. כל דבר שאני מרגיש שאני צריך זאת האחזות (בניגוד למה שאני רק רוצה או מעדיף). וברמת התפתחות גבוהה, מי שיודע שהוא לא באמת צריך משהו כדי לחייך ולהנות מהעולם הזה (פרט לאוכל ומים...), יקבל בהבנה כל שינוי ויחפש את נקודות האור וההזדמנויות החדשות שמגיעות עמו.

אך רובנו לא נמצאים במצב הזה ורובנו 'יודעים טוב מאוד' מה אנו צריכים ומתי אנו צריכים שזה יקרה! נחמד מאוד... אך צופן בתוכו בעיות רבות. אנו עלולים להיתקל בסערה שתשנה הכל. בואו נתפקס על המטרות והשאיפות שלנו ויחד עם זאת נדע שנוכל להתמודד עם כל שינוי לכשיבוא! נשנה את הנתיב, נעצור ונעגון קצת, אם צריך, ואז נמשיך בנתיבנו החדש!

 

קל להגיד אבל קשה ליישם - נכון מאוד! אבל המוכנות לשינוי תמזער את אפקט ההפתעה ברגע האמת. כך יתכן שבמקום לקבל הלם קרב, נחבוש את כובע הקפטן, נצעק "אול אבורד!" ונשנה את הכיוון בהתאם.

 

המשך הפלגה נעימה לכולם!

אורי